טלי עירוני

ווואאו...ווואו ...זה מה שאמרתי כשראית בפעם הראשונה את הציורים המרהיבים של טלי עירוני, ציורים גדולי מימדים, עשויים לעילע ולעילא הנחת צבע מדודה צבעונית מעוררת השתאות, לכאורה הציורים מתארים סיטואציות יום יומיות אך מבט מעמיק מגלה שהציורים כמו "פריים" קטוע מסצנה גדולה יותר המתאר מצב נפשי מטלטל, אוחזים בצופה ברכות ומובילים את הצופה אל תוך המסר הבועט.

ביקשתי מטלי עירוני לספר מעט על עצמה והיא נאותה לעשות כך, ואני מביא את הדברים בשם אומרם:

הציורים שלי עוסקים בנושאים אוניברסליים, בד"כ נטולי הקשר מקום וזמן. הם מתארים סיטואציות והרגשות מחיי היום יום הבוחנים את נבכי הנפש. אני מציירת בסיגנון ריאליסטי, בצבעי אקריליק על בד. הציורים גדולי מימדים על מנת שיוכלו לתאר את גודלה הסובייקטיבי של המציאות. הבחירה בצבעי אקריליק נועדה לבטא את הזיקה שלי לאומנות מודרנית.

בציורים שלי קיים פער בין החזות השלווה והרגועה שבאה לידי ביטוי בבחירת הצבעים, מעברי אור וצל רכים וכו', לבין התוכן המתאר טלטלה ריגשית. בחלק מהציורים הרקע מלא בפרטים, ובאחרים - אזורים נרחבים נותרים סכמטיים למדיי. כך או כך - העולם הפנימי מעפיל על החיצוני.

המטרה שלי בציור היא לפנות לרגש של המתבונן, התגובה שאני הכי שמחה לקבל היא שהציורים שלי נגעו, הזיז משהו בלב. העבודות שלי מתחילות בד"כ בשיר כמקור השראה שמשפיע על על תוכן הציור והאוירה.

בילדותי תמיד ציירתי ובנערותי למדתי ציור בסטודיו של הציירת ש. בטלהיים כחמש שנים. חזרתי לצייר לפני מספר שנים לאחר הפסקה של כמעט שני עשורים, תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב באונ' תל-אביב, תואר שני במדעי המחשב באונ תל-אביב (בהצטיינות יתרה), עבודה במספר חברות בתחום המחשבים בפיתוח אלגוריתמים וארבעה ילדים.

אבל הסיבה שבגללה לא ציירתי במשך כ"כ הרבה שנים היא הגישה שספגתי בצעירותי ש"כדי להיות אמן טוב צריך ללמוד את הכלים ואז לשבור אותם" ומכיוון שאני די קונפורמיסטית - לשבור את הכלים זה לא בשבילי (למרות שכצורכת אומנות אני כמובן מאוד שמחה לחיות בתקופה שבה להיות פורץ דרך הוא ערך מקודש ממש באומנות, בניגוד לתקופות החשוכות בהן אמנים פורצי דרך לא רוו נחת בחייהם). בנוסף, לא ידעתי מה לצייר. לקח לי כמעט עשרים שנים ל"התרכך" ולא לראות בחדשנות את חזות הכל - חשובה גם איכות היצירה. כמו כן - "חדשנות" כפי שנוכחתי בשנותי בתחום המדעים המדוייקים מורכבת מהרבה צעדים קטנטנים שלכל אחד חשיבות כמעט זניחה אבל ביחד מתקבלת פריצת דרך. במקביל גם הצטברו אצלי הרבה דברים שהייתי פתאום ממש חייבת "להקיא" על הבד. היום אני מציירת קודם כל בשביל להנות.